ענבר שֹהם

תסריט לדיגיטל

​

פנים. בר. לילה.

ברמן (30), מאחורי הבר, מדבר ישירות למצלמה. 

 

ברמן

מהרגע שנולדים ועד הרגע שמתים,

אנשים נמצאים במסע.כל הזמן סופגים,

טועים, נופלים, לומדים ואז קמים. חכמים

יותר, טובים יותר. חובשים את הפצעים

וממשיכים הלאה. לפעמים בדילוגים, לפעמים

בצליעה או בזחילה, אבל תמיד ממשיכים.

וכשאתה ברמן יוצא לך לפגוש אנשים בנקודות

שונות במסע שלהם.

​

רואים על הבר חבורת נערים (18) עושה רעש ובלגן. הברמן מוזג להם צ'ייסרים בלי להוריד מבט מהמצלמה. 

​

ברמן

בתחילת הדרך פשוט רוצים משהו מהיר, בלי

מחשבה, שיראה לכולם שיש להם עוד

אנרגיה, שידפוק להם את הראש. הם עוד יגדלו.

​

בחורה ובחור (25) נכנסים לבר. הברמן מוזג להם בירה ויין.

​

ברמן

לא פעם מגיעים להצטלבות דרכים ושם

פוגשים עוד אדם. מברכים אחד את השני

ובודקים האם אפשר להמשיך את המסע ביחד.

​

נשמעת טריקת דלת שמרמזת על כניסת אדם לבר. לא רואים אותו, רואים רק את המבט של הברמן עליו. הוא מביט בו במבט מלא הערכה.
 

ברמן

ויש אנשים שכבר עברו מסע או שניים בחיים.

זה לא עניין של גיל, כסף, או מעמד. זו יכולה

להיות בחורה צעירה או אדם בן 60, אבל

תמיד יש להם את אותו המבט בעיניים.

וכשאני רואה את המבט הזה, אני ניגש

תמיד לאותו המשקה.

​

הוא מוציא את הבקבוק ומניח אותו על השולחן לצד כוס מיוחדת. הבקבוק הוא Nueve niveles.

 

עולה שקופית + קריינות:

​

קריין

Nueve Niveles

Are you worthy?

​